מילות מפתח

מילים, הרבה מילים מסתובבות להן בשיח האימוני. מילים הן הכלי המרכזי, אין ספק.

דרך המילים יכולה טרנספורמציה להתרחש. דרך המילים עשויה המחשבה לשנות כיוון. דרך המילים עשוי הדפוס החוזר להוסיף לעצמו סימן שאלה.

מילים, הרבה מילים מתכבסות להן במפגש האימוני.

איך נוכל לבחור את המילים המסוימות? איך נדע לבחור? איך נזהה אותן מילים שיש להם משקל גדול יותר? איך נאתר מספר מילים שיש לידן סימן של מפתח?

אלה מילות מפתח.

הן פותחות חלון, הן הזדמנות לקפוץ מהחלון החוצה, לברר מהו החוץ.

הן היד הארוכה של הלב.

איך נזהה את מילות המפתח?

כאשר נדע להכירן, יקרה משהו באימון. השיח ישנה כיוון, כאילו הפחנו חיים חדשים, נולד משהו שלא היה כאן קודם.

זאת, כאשר לכל אחד מילות המפתח שלו, ועלינו להיות הבלשים המפענחים לוכדי מפתחות!

המילים הראשונות שתלוי להן מפתח על הצוואר הן מילות ערך, ערך שחשוב למתאמן.

בחירה? עצמאות? מה?

המילים הנוספות שגם הן ילדי מפתח- מילות צורך. ביטחון? שייכות? מה הצורך?

כאשר נלכוד את צל המפתח מבצבץ מן המילה שהתפזרה באוויר, עלינו לאחוז בה לפני שתתפוגג, להחזיר אותה אחר כבוד לבעליה עם המפתח עליה, להוסיף עליה משהו כריבית

וראה זה פלא. המתאמן- ירד לו אסימון, בעצם ירד לו המפתח לידיים. הוא יודע מה חשוב כאן ויודע מה עליו לעשות.

ונאמר אמן.

לקרוע חלון מקיר לקיר

הרבה מאד תפקידים נדבקו לו, למאמן. אני רוצה להתמקד כרגע באחד מהם. לקרוע חלון מקיר לקיר!

איזה חלון? חלון של מי? ולמה לקרוע, אי אפשר פשוט לשבור קיר?

החלון של המתאמן הוא החזון שלו. אלא שהנוף אינו העץ של השכנים אלא העתיד שלו. המתאמן, שהוא כל אחד מאיתנו מגיע עם משהו גדול ונשגב בעיניו. זה יכול להיות משהו מקצועי, משפחתי, התנדבותי, לא משנה. 

והנה מתרחש השיח האימוני. חוקרים ביחד את מה שנראה מבעד לחלון. ובאיזשהו מקום יש לי חוויה של משהו מוכר, הנוף מוכר חלקית, החלון נהיה פתאום צר. תחושת הבטן שואלת: איפה הפריצה!
ברגע הזה שומה עלי, עלינו, על המאמנים, לפתוח עבור המתאמן את החלון באופן דרסטי, ממש לקרוע את הקיר, כן, "הקיר",לפתוח רחב, שייראו חלקים חדשים מהנוף, שיהיה כאן גילוי עבור המתאמן. 

מה שמעניין שפעולת ההרחבה הזו של המעבר בין הכאן ועכשיו לבין העתיד אינה באה ממחשבה. ברגע שמתחילים זה קורה מעצמו. התמונה העתידית מקבלת תעוזה,  הופכת לפצצת אנרגיה שאי אפשר לעמוד בפניה. האור שבוקע משם מציף כל תא ותא בגופנו, המאמן והמתאמן כאחד.  

באופן הזה נכנסנו למרחב משותף,  פסענו ביחד אל הלא נודע, מילה רודפת מילה, מילים שלא חשבנו אותן לפני רגע, ומתחדדת התחושה של משהו נכון.

משהו חזון!

עוד על חלונות מלב אל לב באימון הקונפלואנטי
http://www.3c-coaching.co.il/

לגלוש או לצלול

גיליתי את הים. לא, זו לא הפעם הראשונה, הרי נולדתי כה קרוב לים, הים התיכון.

הים עבורי הוא מטאפורה ובייחוד האופציות שיש בו. אפשר לשחות, לגלוש, לצלול. בואי נתבונן בגלישה ובצלילה.

בגלישה אנחנו מתקדמים, תופסים את הגלים ומחליקים עליהם. אם נתעכב ולא נתקדם נטבע.

הצלילה מביאה אותנו אל המעמקים. המטרה אינה להתקדם אלא להיפך, לעצור ולהעמיק תוך שמירה על מרחק סביר.

כך נוכל גם לנהל את מפגש האימון. לעיתים נדרשת גלישה. התקדמות לקראת תוצרי אימון בלי להתעכב, פשוט ללכת עם המתאמן הלאה. לגלישה כלים משלה.

לעתים נדרשת צלילה. נעצרים. הזדמנות להיאחז במשפט שהמתאמן אמר, במילה. לתפוס קצה חוט ולצלול!

אומנות האימון - תנועה מתוזמנת היטב בין גלישה לצלילה ותנועות נוספות. גלישת יתר נותנת תחושה של רפרוף, החמצה של רגעים, לעיתים דלות.  העמקת יתר עלולה לגרום לתחושת "חפירה", עמידה במקום, היעדר התקדמות. המתאמנים, קרי אנחנו, קורצנו כטיפוסים שונים. ההחלטה כיצד לנווט עצמנו היטב כמאמנים כרוכה ב"ניהול מורגש", שיוצר עם המתאמן ראפור, מתנועע איתו באותו גלשן. "הניהול המורגש" כבר ייתן סימנים היכן לצלול והיכן לגלוש.

ומה שמעניין הוא גובה הגלים וטמפרטורת המים.

עוד על גלישה קונפלואנטית של המאמן
http://www.3c-coaching.co.il/

מה לנו ולמטאפורה?

כן, שמענו שזה טוב ומועיל בעבודה עם אנשים. אין חדש!

יש חדש!

מטאפורה היא כמו מגדת עתידות. חוזה את העתיד.

הכיצד?

משום שהיא גשר בין המודע ללא מודע, מגיחה מאפלולית התאים האפורים או מיקום כלשהו בתודעה,

היא נושאת עמה פוטנציאל.  בעצם הופעתה היא מרחיבה גבולות, את הגבולות שלנו. מפתיעה עם משהו חדש ומפתיע. 

המשהו שצץ כמטאפורה הוא בסך הכל תמונה מעולם אחר, לא מעולם הבעיה, לא מעולם הסוגיה שאנחנו עסוקים בה. מעולם אחר; זה יכול להיות מעולם השלוליות, מעולם החרקים, אולי דווקא מעולם הכבישים. עולם אחר.

פרשנות שנוצרת דרך המפגש עם המטאפורה היא גילוי של משמעות חדשה. מעין התארגנות חדשה של פיסות מידע, כל פיסה מוכרת, אך לא ההופעה של המשמעות.

באופן הזה מטאפורה- יש לה הפוטנציאל להגיד עתידות, להרחיב גבולותינו, לספר מה עשוי להיות.

במובן זה המטאפורה היא מורה!

לשאול את הציפור

"אני רואה עצמי כמו ציפור",
המתאמנת הגיבה לשאלה "כמו מה את?"
ולפני כן הציבה סוגיה אישית: "הבעיה שלי איך להגיע לאנשים, איך לשווק את עצמי, איך בכלל יראו אותי, איך יבחינו בי?"
המאמן: "את ציפור.תהיי לרגע הציפור. תרגישי את משק הכנפיים, מה גובה המסלול, מה את רואה מהמקום הזה?"
המתאמנת: "אני רואה שהאנשים למטה מסתכלים עלי, אפילו מריעים לי... מוחאים כפיים אפשר לומר..."

והנה מגיעה השאלה הטובה:
"הנה את למעלה, ציפור, אנשים מבחינים בך, רואים אותך, למרות שאת למעלה. מה יש בך שגורם להם להבחין בך?"

מהרגע הזה נכנס השיח לערוץ אחר. כל העניין עם הציפור הוא הכנה לקפיצה הזו.

דמיינו לעצמכם מסע של מזוודה על מסוע אחרי שהגיעה מדרך רחוקה. היא נוסעת על המסוע ויש לפחות אדם אחד שמחפש אותה. ברגע שהמזוודה המסוימת נכנסה לשדה הראייה של אותו אחד הוא מתביית עליה, ו...הופ! תופס אותה ומוריד אותה מהמסוע.
מוכר?
ככה זה עם הציפור. שיחה על ציפור שעפה גבוה ולמטה אנשים וכו'. התמונה הזו מתפתחת היטב. ברגע מסויים, הבשילו התנאים לשאלה:
"איך הם יבחינו בך?"
השאלה הזו בעצם נושאת שני עולמות: את העולם של הציפור ואת העולם של המתאמנת. איך יבחינו בה בתוך עולם מרובה מאמנים ותחרותי? איך יבחינו בה?
המענה לכך יבוא ממקום אחר? לא מחשיבה אנליטית. המקום האחר הוא הממשק עם עולם הציפור. כל מה שייאמר על הציפור, איך מבחין בה הקהל מלמטה, רלבנטי לעולמה של המתאמנת. עולם הציפור נתן את הפיתרון.

ברגע שנשאלת שאלה טבעית שנושאת את שני העולמות, חל השינוי הפנימי. אצל המתאמנת הזו הופיעה דמעה. למה? כי משהו חדש התארגן בתוכה, נרגע. כמו חיבור לידע קיים ועתיק שרק חיכה להתגלות. מסע הציפור הוא המסע הפנימי שלה, ולו לרגע...

בתמונה: צילום אוהלי המחאה ברוטשילד. מסע המחאה. מתי תהיה הקפיצה הבאה?

שש נפשות מחפשות מביט-על

מתי פעם אחרונה מישהו היה מביט-על עבורכם? מביט על, כלומר, סופרוייזר?
ולא חשוב מה הנושא, מה המקצוע... העיקר שיהיה שם המדריך הזה, שנקרא סופרוייזר, שיביט עבורכם מעבר לכם. מה הכוונה מעבר לכם?
מעבר לגוף שלכם, מעבר למאגר המחשבות המוכר לכם. נראה, כי הוא מגיע במיוחד אליכם להאיר פינה נשכחת במחשכי המחשבה והתפיסה. רק בעצם הגעתו וחבירתו אליכם, כבר מתחיל להיות מופעל מבט העל.

ואז מגיעה ההפתעה. משהו שנאמר, וברגע ההוא נתחווטו להם חוטי התקשורת במוח מחדש. זה לא איזה רעיון חייזרי, זה פשוט חיבור חדש למה שכבר קיים בפוטנציה.
וזה מה שיפה במביט העל הזה. הוא אדם, ובאופן בסיסי בתכנות זהה לשלנו

ומה שעוד יותר יפה מזה, שגם הוא פוגש מביט על אחר, כזה שמגיע אליו במיוחד. וגם אם הוא משלם לו שכר, החיבור שעשוי להתרחש הוא חד פעמי, נכון לרגע ההוא, מתאים באופן שכדאי לחקור.

וזה ממשיך להיות יפה. אותו מביט על שבא אל מביט העל שבא אל בעל המקצוע- המאמן, במקרה הזה, גם הוא נעזר במביט על. וכך מתארכת לה השרשרת, היא אינסופית, יוצרת לולאות ומערכת תקשורת ששום צלחת לווין לא תתפוס.

זה טבע רוחו של מביט העל. חלק ממערכת של יצירת ידע, קשורה היטב להופעה של אדם אחד בחייו של אדם אחר ביחסי סיוע ותקשורת.

אם תרצו להיות גם קונפלואנטים וגם סופרוייזרים, בקרו באתר http://www.3c-coaching.co.il/