Monday, October 22, 2012

לקרוע חלון מקיר לקיר

הרבה מאד תפקידים נדבקו לו, למאמן. אני רוצה להתמקד כרגע באחד מהם. לקרוע חלון מקיר לקיר!
איזה חלון? חלון של מי? ולמה לקרוע, אי אפשר פשוט לשבור קיר?

החלון של המתאמן הוא החזון שלו. אלא שהנוף אינו העץ של השכנים אלא העתיד שלו. המתאמן, שהוא כל אחד מאיתנו מגיע עם משהו גדול ונשגב בעיניו. זה יכול להיות משהו מקצועי, משפחתי, התנדבותי, לא משנה. 

והנה מתרחש השיח האימוני. חוקרים ביחד את מה שנראה מבעד לחלון. ובאיזשהו מקום יש לי חוויה של משהו מוכר, הנוף מוכר חלקית, החלון נהיה פתאום צר. תחושת הבטן שואלת: איפה הפריצה!
ברגע הזה שומה עלי, עלינו, על המאמנים, לפתוח עבור המתאמן את החלון באופן דרסטי, ממש לקרוע את הקיר, כן, "הקיר",לפתוח רחב, שייראו חלקים חדשים מהנוף, שיהיה כאן גילוי עבור המתאמן. 

מה שמעניין שפעולת ההרחבה הזו של המעבר בין הכאן ועכשיו לבין העתיד אינה באה ממחשבה. ברגע שמתחילים זה קורה מעצמו. התמונה העתידית מקבלת תעוזה,  הופכת לפצצת אנרגיה שאי אפשר לעמוד בפניה. האור שבוקע משם מציף כל תא ותא בגופנו, המאמן והמתאמן כאחד.  

באופן הזה נכנסנו למרחב משותף,  פסענו ביחד אל הלא נודע, מילה רודפת מילה, מילים שלא חשבנו אותן לפני רגע, ומתחדדת התחושה של משהו נכון.
משהו חזון!

עוד על חלונות מלב אל לב באימון הקונפלואנטי
http://www.3c-coaching.co.il/

Tuesday, August 14, 2012

לגלוש או לצלול

גיליתי את הים. לא, זו לא הפעם הראשונה, הרי נולדתי כה קרוב לים, הים התיכון.
הים עבורי הוא מטאפורה ובייחוד האופציות שיש בו. אפשר לשחות, לגלוש, לצלול. בואי נתבונן בגלישה ובצלילה.
בגלישה אנחנו מתקדמים, תופסים את הגלים ומחליקים עליהם. אם נתעכב ולא נתקדם נטבע.
הצלילה מביאה אותנו אל המעמקים. המטרה אינה להתקדם אלא להיפך, לעצור ולהעמיק תוך שמירה על מרחק סביר.

כך נוכל גם לנהל את מפגש האימון. לעיתים נדרשת גלישה. התקדמות לקראת תוצרי אימון בלי להתעכב, פשוט ללכת עם המתאמן הלאה. לגלישה כלים משלה.
לעתים נדרשת צלילה. נעצרים. הזדמנות להיאחז במשפט שהמתאמן אמר, במילה. לתפוס קצה חוט ולצלול!

אומנות האימון - תנועה מתוזמנת היטב בין גלישה לצלילה ותנועות נוספות. גלישת יתר נותנת תחושה של רפרוף, החמצה של רגעים, לעיתים דלות.  העמקת יתר עלולה לגרום לתחושת "חפירה", עמידה במקום, היעדר התקדמות. המתאמנים, קרי אנחנו, קורצנו כטיפוסים שונים. ההחלטה כיצד לנווט עצמנו היטב כמאמנים כרוכה ב"ניהול מורגש", שיוצר עם המתאמן ראפור, מתנועע איתו באותו גלשן. "הניהול המורגש" כבר ייתן סימנים היכן לצלול והיכן לגלוש.

ומה שמעניין הוא גובה הגלים וטמפרטורת המים.

עוד על גלישה קונפלואנטית של המאמן
http://www.3c-coaching.co.il/


Friday, March 30, 2012


מה לנו ולמטאפורה?
כן, שמענו שזה טוב ומועיל בעבודה עם אנשים. אין חדש!
יש חדש!
מטאפורה היא כמו מגדת עתידות. חוזה את העתיד.
הכיצד?
משום שהיא גשר בין המודע ללא מודע, מגיחה מאפלולית התאים האפורים או מיקום כלשהו בתודעה,
היא נושאת עמה פוטנציאל.  בעצם הופעתה היא מרחיבה גבולות, את הגבולות שלנו. מפתיעה עם משהו חדש ומפתיע. 
המשהו שצץ כמטאפורה הוא בסך הכל תמונה מעולם אחר, לא מעולם הבעיה, לא מעולם הסוגיה שאנחנו עסוקים בה. מעולם אחר; זה יכול להיות מעולם השלוליות, מעולם החרקים, אולי דווקא מעולם הכבישים. עולם אחר.
פרשנות שנוצרת דרך המפגש עם המטאפורה היא גילוי של משמעות חדשה. מעין התארגנות חדשה של פיסות מידע, כל פיסה מוכרת, אך לא ההופעה של המשמעות.
באופן הזה מטאפורה- יש לה הפוטנציאל להגיד עתידות, להרחיב גבולותינו, לספר מה עשוי להיות.
במובן זה המטאפורה היא מורה!